בעיה חברתית בעקבות גירושי ההורים

הכל התחיל כשהוריו נפרדו.
אמנם מלאו לו רק 12, אבל האחריות והעצמאיות שלקח על עצמו היו רבים.
הוא חילק תפקידים לאחיו הצעירים, דיבר איתם בשפה סמכותית, הביע דאגה לאימו, ואפילו החל לטגן שניצלים. התנהגותו בבית השתנתה.

אט-אט החל להתנהג אחרת גם בבית הספר.
התחיל להפעיל את חבריו, נקט יוזמה, דאג לכל דבר ואפילו חילק פקודות לפעמים.
הוא לא התנהג כמו בני גילו וחבריו שלא הבינו מה קרה, החלו מתרחקים ממנו. הם לא רצו עוד "הורה".

בשיחות שלנו שיקפתי לו את משמעות השינוי שעברה המשפחה ואת השינוי שהוא עשה בהתנהגותו. כששמע איך זה נשמע ונראה מהצד – הבין את הבעיה ופרץ בבכי.

במפגשים שלנו הוא קיבל כלים שעזרו לו להשאר אחראי ועדין להנות כילד. לראות את המצב ולהפריד בינו לבין התוצאות. להבין שהוא לא הילד היחיד להורים פרודים, שאפשר להמשיך מכאן הלאה ולהתקדם.

מכאן הדרך הייתה קצרה. הוא שמח לחזור להיות "ילד", להוריד מעל כתפיו את העול שנשא ללא הצדקה, ולהקדיש זמן למשחקים, לספורט ולחברים.

אימו מספרת שבאחד הימים עצרה אותה בשכונה אישה שלא הכירה.
"את לא מכירה אותי, אבל יש לך ילד נהדר. ‏הבן שלך מאוד עוזר לבן שלי‏, וחשוב לי שתדעי את זה", אמרה.
"נפרדתי מבעלי והבן שלך הציע לבן שלי עזרה בכל. הם משוחחים, הוא מסביר לו, מייעץ לו, משתף אותו ומהווה עבורו אוזן קשבת. תודה".

זו הייתה ההוכחה לבגרותו ולשינוי שעשה.

מכירים מישהו עם קושי דומה?
התקשרו עכשיו! ונדבר על זה:  052-7468588

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *