מה נשתנה וחרדת קהל

כבר ביום האחרון של פורים – אורי מתחיל להתכונן לפסח.
הוא יודע שהוא צריך לשיר לפני כולם "מה נשתנה", והוא ממש לחוץ.

"השנה אני לא רוצה להתבייש, ולא רוצה לבכות. לא רוצה לברוח לחדר, ולא רוצה להפסיד את האפיקומן"
הוא חזר על אותן מילים שוב ושוב.

לימדתי אותו  לנשום עמוק (כדי להרגע), ולדבר בצורה חיובית – כבסיס להצלחה.
וזה מה שאמר:
הפעם אצליח, אני כבר גדול, אני  יודע את כל המילים, אני אפתיע את כולם !

אחרי שניה הוסיף:
ואני אמצא השנה את האפיקומן, ואני אבקש את מה שאני הכי רוצה: 
שנצא כולנו לקמפינג, ונישן באוהל.

הוא העיף את החרדות ברוח, שלח אותן לכוכב רחוק,
והוא מצפה בקוצר רוח לליל הסדר.

…האמת היא… שגם אני מצפה לו,..

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *