"אני לא הולך לטיול השנתי"
אמר בשקט.
"אמרו לי שרק את יכולה לעזור לי", הוסיף אחרי שהתיישב.
הוא בקש לזרוק את המסטיק שהיה לו בפה, ועשה את זה במהירות.
קוראים לו תום והוא בן 12.
מאז שהוא זוכר עצמו הוא הולך עם שקית הקאה ביד ומסטיק בפה.
"המסטיק עוזר לי להתגבר על רפלקס ההקאה שלי" הוא הסביר,
"זה קורה לי כשאני מריח ריחות של אוכל. וגם ריח של זבל. וגם …."
לא הייתי צריכה לשאול אף שאלה נוספת.
הוא נתן לי את כל התשובות לכל השאלות האפשריות, גם בלי ששאלתי.
שתקתי והקשבתי.
זה היה ברור.
מרוב ששאלו אותו, הוא מתורגל לענות על כל השאלות עוד לפני שנשאל.
כששאלתי שאלה או שתיים – הוא מיד ענה,
עד ששאלתי: "מה האסטרטגיה שלך להקאה?"
הוא הביט בי במבט בוחן, מנסה למצוא תשובה לשאלה החדשה והקשה ששאלתי.
"אני רוצה לדעת איזה שלבים אתה עובר עד שאתה מקיא,
כי אני לא יודעת להקיא. אתה יכול ללמד אותי להקיא?"
הוא חייך במבוכה ואמר: "זה קורה לבד… אני מריח וזה יוצא לי."
– ואיך המסטיק עוזר לך?
– "זה משנה לי את הטעם בפה"
– אז יש לך טעם בפה לפני שאתה מקיא?
– "לא יודע… זה עוזר לי…"
לפתע הבין שלפני ההקאה קורה עוד משהו.
בקשתי שעד המפגש הבא ישתדל לשים לב לתהליך שקורה עד ההקאה.
"לאסטרטגיה של ההקאה? " הצליח להראות לי שלמד משהו חדש.
בדיוק כך, אישרתי.
גם למפגש הבא נכנס עם מסטיק בפה, והוציא אותו מיד כשהתיישב.
"לא גיליתי אסטרטגיה. לקחתי מסטיק ולא לקחתי סיכון של להקיא"
אמרתי לתום ש
האנרגיה זורמת למקום בו תשומת הלב נמצאת.
הסברתי שכשיש מסטיק בפה, הגוף עסוק בלעיסה …
"ולכן אני לא מקיא עם מסטיק." המשיך את המשפט.
"אבל אני לא יכול כל הזמן ללעוס מסטיק. בבי"ס לדוגמא. מה עושים?"
היה ברור שהוא צריך פתרון שיתאים
בכל מקום ובכל זמן
לימדתי אותו מספר פעולות פשוטות וקלות.
פעולות שאפשר לעשות בכל מקום ובכל זמן.
הוא מצא אותן מאתגרות ותרגל אותן שוב ושוב במהלך המפגש.
זה אפילו מצא חן בעיניו.
זה עזר. הוא הרגיש שיפור.
יחד עם זאת – ברקע נשארה שאלת המבחן הגדול.
ואם פתאום זה יחזור?
המבחן הגיע מהר מהצפוי
באחד הימים הוא סיפר שהוא יוצא עם הכתה לטיול שנתי של יומיים,
ויהיה מעניין לנסות את זה גם במהלך הנסיעה באוטובוס
(כשריח החטיפים באוויר) וגם כשיכנס לחדר האוכל המשותף.
התשובה לא אחרה להגיע.
והוא ניסה… והצליח!
מכירים מישהו עם קושי דומה?
התקשרו עכשיו! ונדבר על זה: 052-7468588
