הכל בגלל סבתא. היא טורקת את הדלת הכי חזק, ואי אפשר לפתוח אותה !

כך תיאר לי נועם (שם בדוי, בן 6.5) את החוויה שלו כשננעל בבית עם סבתו למספר דקות.
דקות שנראו לו נצח.

מי שראה אותו באותו רגע, תיאר אותו כמי שנלחץ ונכנס לפניקה.

מאז הוא לא הסכים להיות לבד בבית, לא נשאר לבד בחוגים וגם לא בימי הולדת.
בנוסף, הוא הפך עצבני ולא רגוע בבית ובבית הספר.

כשנפגשנו, מייד כבש אותי בחיוך גדול וטבעי, במרץ ובאנרגיה, בתגובות שנונות ובביטחון עצמי.
הוא התבטא ביצירה, בציור ומעל הכל – בדיבור קולח, שפה עשירה ותיאורים נפלאים.

"בקלות הוא מצליח לעשות שינוי",
חשבתי לעצמי ולא ידעתי כמה צדקתי.

מספר שעות לאחר המפגש הראשון איתו, כתבה לי אימו: "נועם הסכים להשאר לבד בג'ודו היום "
והוסיפה "הוא הלך לחבר ואמר שהיה כיף".
זו הייתה התחלה נפלאה…

לפני המפגש הבא, בקשה אימו של נועם לגעת בנושא נוסף: התנהגות בכתה.

זה נושא אחר, אמרתי: " לפני כן – איך עבר השבוע?"

"בסדר גמור", ענתה, "הוא נשאר לבד בחוגים ואפילו פעם אחת לבד בבית".

מה אתם אומרים ? הצליח ?

מה חשבת על המאמר?
אשמח לקרוא את תגובתך

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. יפעת כותה

    אסתי יקרה, את פשוט מתנה. מי שמגיע אלייך זוכה. יישר כוח

    1. Esti

      תודה, יפעת יקרה <3

כתיבת תגובה

אהבתם? שתפו עם חברים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מאמרים נוספים שיעניינו אותך