לא יכולה להפסיק לשקר

‏אני משקרת

"אני משקרת לאנשים הכי קרובים אלי.
לא רוצה לחיות ככה.
‏זה כבד לי על הכתפיים, אבל כל הזמן ‏אני משקרת

‏השקר הראשון היה בגיל ארבע.
‏כשהייתי קטנה ושיקרתי, הרגשתי יותר מגניבה ושווה בעיני ‏הילדים האחרים"

בקשתי שתיצור בפלסטלינה משהו שימחיש מי היא כשהיא משקרת.

"אני בקרוב בת 19 !  – צחקה. את יודעת כמה זמן לא נגעתי בפלסטלינה?"
חייכתי ופתחתי ‏את קופסת הפלסטלינה.
היא הסתכלה ואמרה: "אין לי מושג מה לעשות!"
"את יודעת!" –  אמרתי.

"‏אתחיל עם שחור" – אמרה -‏ ‏"זה הצבע האהוב עלי"
‏היא עשתה משהו שטוח בצבע שחור.
‏הסבירה: "כשאני משקרת, אני חור שחור. ‏דברים נבלעים לתוכו, הולכים לאיבוד"

‏"מה את רוצה במקום המצב הזה?" – שאלתי.

לדבר אמת

‏"אני רוצה להגיד את האמת בלי להרגיש שעשיתי משהו לא טוב. בלי להרגיש פחות חשובה"

‏‏ ‏עכשיו אני מבקשת ‏שתמחישי לי איך תראי כשתדברי אמת ?

היא ‏הסתכלה שוב בקופסת הפלסטלינה ואמרה: יש צבעים יפים!

היא  פנתה לפלסטלינה הצבעונית והכינה כוכב ורוד.
הנה, אמרה, ככה.

‏הסתכלה על החור השחור,  ‏העבירה את המבט לעבר הכוכב הורוד

‏ואמרה: איך עוברים ממצב של חור שחור לכוכב ורוד?

 זה היה הרגע בו הבנתי כמה היא רוצה את השינוי.
דיברנו על כך ש כל התנהגות מונעת ע"י כוונה חיובית.

הסכימה איתי שיש לה רווח מההתנהגות הזו.
הסבירה שהרווח בשקרים הוא הימנעות מהתמודדות עם עימותים.
אמרה שמשקרת כי ‏"אין לי כוח להתמודד עם האמת"

דיברנו על כך ש המפה אינה השטח,
חשבה על הרווח עליו דיברה קודם ומייד הוסיפה – לא כל אמת תביא לעימות,
כלומר, אפשר להגיד אמת ולהמנע מעימותים.

הציבה לפני אתגר שחוותה לא מזמן:

פעם, אחרי הלימודים הלכתי לחברה. קשקשנו, אכלנו, התאפרנו… נהנינו.
כשחזרתי הביתה אמא אמרה:
אל תגידי לי שהיית עד עכשיו בלימודים!
זה היה בתקופה ששיקרתי. אז ברור ששיקרתי. מה יכולתי לענות ?

בקשתי שתמצא תשובה יותר מתאימה, ברוח הדברים עליהם דיברנו.
לא הצליחה. בקשה שאתן לה דוגמא.

דוגמא איך לא לשקר

הדגמתי: אפשר שתעני לה משהו כמו…
אני יכולה לשקר לך שהייתי עד עכשיו בלימודים,
ואני יכולה להגיד את האמת, שהלכתי לחברה,
מה את מעדיפה לשמוע ?

היא חייכה.

שבוע אחרי כן, היא הגיעה לבושה יפה ומאופרת בצורה עדינה ומוקפדת.
העיניים היפות שלה בהקו מאושר כשסיפרה בגאווה
כי הצליחה כל השבוע לדבר רק אמת. שבוע שלם !

מאז לא שיקרה.