לא רוצה ריטלין, וגם לא אדרל

האם לקחת ריטלין

"לא יכולה לדבר עם המורה שלו יותר.  נמאס לי.
כל שבוע, לפחות פעם אחת אני מוזמנת לבי״ס לשיחה עם המחנכת או המנהלת.
הוא מפריע, הוא מדבר בשיעור, לא יודעת מה לעשות…את חייבת לעזור לי…."

לא הספקתי להגיד מילה והיא המשיכה.

"הלכנו לבדיקת קשב וריכוז, ומה את חושבת שיצא?
מובן ש ADHDהפרעת קשב וריכוז.

מייד רשמו לו ריטלין, התחיל עם כאבי ראש, החלפנו לאדרל (=סוג אחר של ריטלין).
שמחתי: הנה בא הגואל, הגעתי אל הנחלה.
אבל איפה…  הוא לא מוכן לקחת.
לא את זה ולא את זה"
קולה שידר יאוש, מצוקה, חוסר אונים ובעיקר קריאה לעזרה.

בקשתי שתביא את יהל (שם בדוי) בן ה 14. רציתי לשמוע ממנו את הצד שלו.

"זה לא בדיוק כך." אמר לי.
"אמא רוצה שלא יקראו לה לבוא לבי״ס,
והמורה לא רוצה שאני אדבר בכתה.
אז לכולם נוח שאני אקח את הדבר הזה. אבל אני לא רוצה.
זה עושה אותי זומבי.
אני מאבד את חוש ההומור,
אני לא נהנה לאכול.
 את כל האופי שלי אני מאבד.
אפילו חברים שלי אומרים לי שזה משנה אותי לגמרי.
שכבר לא כיף איתי כמו קודם.
אז בשביל מה?  בשביל המורה? שתתמודד."

אני חייבת להגיד שממש הזדהיתי איתו. שמעתי על התופעות האלה מהרבה ילדים.
ריטלין עוזר במשהו אחד, אבל זה משפיע בתחומים אחרים.

איך עוזרים לו?

תחילה דיברנו על כל הבעיות שגרמו לצורך ב"דבר הזה".
הוא הסביר שכאשר משעמם לו בכתה, הוא זורק לאויר הערות מצחיקות.
לעיתים הוא מציע למורה שתשלח אותו מהכתה כדי שלא יפריע לשיעור, ועוד כהנה וכהנה.

"ומה קורה כשאתה לוקח את הכדור?"  התעניינתי.
"אמרתי לך. כל האישיות שלי משתנה. אני זומבי ואני לא רוצה להיות כזה".

בשלב הבא בדקנו אם יש משהו טוב ב "דבר הזה".
הסברתי לו איך עשויה ההמנעות מהכדור להשפיע עליו בעתיד,
על חשיבות מציאת פתרון לבעיה,
בחנתי את משך ההשפעה של הריטלין והאדרל,
התעמקתי במערכת השעות שלו,
שאלתי באיזה מקצועות/שעות קשה לו להתרכז,
דיברנו ארוכות על האלטרנטיבות
ו… בינגו.
סיפרתי לו על הרעיון שעלה בראשי.

הוא פקח עיניים לרווחה. חייך והושיט לי את ידו ללחיצה, כסימן להסכמה.

"אבל את תשכנעי את אמא שלי. אני בטוח שלא אצליח בעצמי", אמר בהחלטיות.
הסכמתי.

עכשיו הייתי צריכה לשכנע את אמא שלו.
זה כבר היה יותר קשה, אבל היא הייתה מוכנה לנסות.

במשך שבוע שלם הוא התחייב ללכת לפי התכנית שלי.
הוא הבטיח לקחת את הכדור בשעות שקבעתי לו,
השתדל בכתה ובבית, ואחרי שבוע הוא חזר אלי.

"רק אתמול המורה התקשרה אל אמא שלי" אמר.
"זה לא קרה הרבה זמן. פתאום אמא הייתה מאושרת.
המורה אמרה לה שיש שיפור משמעותי
ושהיא חושבת שהכדור הזה עוזר יותר מהאחרים".
"רציתי להגיד לה שזה כדור חדש שקוראים לו אסתי, אבל ויתרתי.
שתחשוב מה שהיא רוצה, העיקר שאני עם החברים שלי", אמר בהומור.
ואני חייכתי.

מה חשבת על המאמר?
אשמח לקרוא את תגובתך

כתיבת תגובה

אהבתם? שתפו עם חברים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מאמרים נוספים שיעניינו אותך