מאיה בת 11,
שובבה עם שמחת חיים,
תלמידה שעל כל דבר יש לה מה להגיד,
זורקת בדיחות באמצע השיעור בכיתה,
מגינה על כל אחד מהתלמידים (גם כשלא צריך)
ואפילו מפריעה למורים.
ההורים מתבקשים לבוא לבית הספר
ברור לכם שההורים שלה היו אורחים קבועים בביה״ס,
מוזמנים לשיחה עם המנהל והמחנכת על בסיס קבוע.
אין פלא שכולם הבינו שככה אי אפשר להמשיך.
ביחד הם החליטו שמאיה צריכה עזרה חיצונית,
של מישהי שתדע לדבר איתה בגובה העיניים,
שתדבר בשפה שלה,
שתהיה לה השפעה עליה,
שתעשה את זה בדרך מקצועית.
כך הכרתי את מאיה.
מאוד אהבתי את הפגישות איתה.
מה הפלא? היא חכמה,
יודעת להסביר עצמה,
שיתפה אותי בכל,
האזינה וקלטה כל מה שאמרתי
ואפילו תרגלה את כל מה שבקשתי.
תלמידה למופת
אחרי מספר חד ספרתי של פגישות,
בהם למדה מספר כלים,
הבינה כמה דברים,
הסכימה איתי על מספר עובדות
ותרגלנו יחד כמה טכניקות,
החלטנו שיש לה מספיק כלים לעשות את השינוי שהתחילה, ונפרדנו.
חלפו הימים, שבועות וחודשים,
מדי פעם קבלתי "היי" מאמא של מאיה,
שיתפה אותי שינוי שעשתה בבית ובביה"ס,
סיפרה על הכלים בהם מאיה משתמשת בחיי היום יום,
בעיקר החמיאה על השיפור הניכר במאיה.
שינוי ניכר בביה"ס
ביום שישי האחרון פגשתי את אמא של מאיה.
"מאיה כבר בכיתה ו'", היא אמרה בגאווה, והוסיפה:
"אני חייבת לשתף אותך,
לפני שבוע מאיה סיפרה לי
שהמורה קראה לה בהפסקה.
בהתחלה היא פחדה ממה שהמורה עומדת להגיד לה.
אבל המורה חייכה אליה, והיא הבינה שזה לא משהו רע.
ואז המורה שאלה אותה אם היא לוקחת את הכדור!"
לוקחת את הכדור?
מאיה לא הבינה על מה היא מדברת,
ואז המורה הוסיפה:
"דיברנו על זה בישיבת המורים,
כמה שהשתפרת,
את משתתפת יותר,
לא מפריעה,
הציונים שלך עלו מאוד…
אני ממש גאה בך!"
מאיה חייכה, ואמרה בשקט:
"תודה".
רק בערב, בבית, כשמאיה סיפרה לאימא על כך,
היא הבינה שהמורה חשבה שהיא לוקחת ריטלין.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
