על מה הורים מתלוננים

הטענה הכי נשמעת מההורים היום

״לבן שלי אין חברים, הוא כל הזמן רק בטלפון ובטבלט״,
זו התלונה שאני שומעת הכי הרבה מהורים שפונים אלי.

פעם היינו שומעים: ״משעמם לי״,
אבל הטלפונים החכמים ומשחקי המחשב העלימו לחלוטין את הטענה הישנה הזו.

כיום, לאף ילד כבר לא משעמם.

כולם רוצים רק עוד ועוד זמן פנוי בו יוכלו לבהות במסכים.

רבים המקרים בהם אפשר להבין את הרצון הזה.
כן. לפעמים אני מבינה את זה.

חוגים וחברים

בבדיקה שאני עושה עם ההורים,
מסתבר שכיום כל ילד הולך לפחות פעמיים בשבוע לחוגים,
לעיתים הולך גם לצופים פעמיים בשבוע,
קורה שיש גם שיעור פרטי,
וכך נוצר מצב בו הזמן הפנוי של הילדים שואף לאפס.

זמן פנוי

אל תגידו ״הוא לא צריך זמן פנוי״, כי כולם צריכים זמן פנוי.
זמן פנוי הוא זמן שבו ניתן להפגש עם חברים, או לשחק בטלפון/טבלט וכד'.

אין חברים

אני לא מסכימה עם האומרים "במילא אין לו חברים, לפחות שם הוא עם חברים".
יש הבדל בין לשחק עם חבר אחד, לבין לשחק עם חברים.
מדובר ביכולות וכישורים שונים.

זמן מנוחה

כשאין לילד זמן פנוי משל עצמו,
נראה לכם שכל דקה פנויה הוא במסכים הדיגיטליים, ואתם צודקים.
זה הרילקס שלו.
זו המנוחה מהלימודים / חוגים / צופים / העשרה / שיעורים פרטיים….
בדיוק כמו אצלנו! זה חלק מהזמן הפנוי שלנו.

זה רק חלק קטן ממה שאני מסבירה להורים שמגיעים אלי עם הטענה של
״אין לו חברים, הוא כל הזמן במסכים״.

אני לא אומרת שתאפשרו להם להיות כל היום במסכים…

אז מה אני אומרת

בדקו מה מצב הזמן הפנוי של הילדים שלכם:
כמה שעות בשבוע כל אחד מהם עסוק בחוגים?
כמה זמן פנוי יש?

התיחסו לזמן המסכים כזמן מנוחה שלהם.
הגבילו אותו, אך אל תתיחסו אליו בביטול.

והכי חשוב, לזכור:

ילד שלא מוצא זמן לחברים –
כשיהיה לו זמן פנוי – לא יהיו לו חברים.