"אני לא מצליחה להתגבר על פוביה ממחטים,
בעיקר הפחד מבדיקות דם.
זה מונע ממני המון דברים שאני רוצה,
רק בגלל שאני לא מסוגלת להתגבר על הפחד הזה", כך אמרה לי רעות (שם אמיתי, לבקשתה).
"בסקלה של פחד בין 1 ל-10 ….. אני 12 !", הסבירה.
רוצה להיות פרמדיק
"יש לי חלום לעסוק במשהו בתחום שקשור לתחום הרפואה, להצלת חיי אדם,
אני רוצה להיות פרמדיק, וכדי להתקבל ללימודים אני צריכה לעשות כמה בדיקות רפואיות,
וביניהן – בדיקות דם… ואני לא מסוגלת !", תארה בהמשך את ההשפעות של הרגש הזה.
"אני מרגישה שאני סקפטית – שום דבר כבר לא יעזור לי", סיכמה במשפט אחד.
עם התיאור הזה, הרגשתי רצון עז לעזור לה, ונפגשנו.
היא שמעה על NLP, לא ממש האמינה, ובכל זאת הגיעה אלי.
המפגש שלנו היה מלווה בהרבה ספקנות מצידה (כפי שטרחה להכין אותי מראש):
חוסר אמונה (ביכולת שלה להתגבר) מצד אחד,
ואמונה מגבילה מצד שני (עד שלא אתגבר על זה לא אוכל לעשות משהו מהרשימה שלי).
למרות הסקפטיות – היא ציפתה לקסם.
לכן – היא הגיעה אלי רק לאחר שקבעה ליום המחרת תור לבדיקות דם…
***
כפי שתכננה, יום לאחר שנפגשנו היא נגשה לבצע את בדיקות הדם.
היא הלכה בליווי אימא שלה ובן זוגה (של האם), במטרה לקבל תמיכה .
היא יצאה משם בוכה, ללא הצלחה ועם שתי תחושות שליליות: היא איכזבה את המלווים שלה והרגישה השפלה.
מיד לאחר שחזרה, אמרה לי:
"לא הצלחתי להתגבר על הפוביה שיש לי… רגע… ממחטים ?…
מה פתאום ?…
הפעם בכלל לא הגעתי לשלב המחטים…
כבר כשנכנסתי לחדר, וראיתי את חסם הורידים החלו התופעות המלוות אותי:
פחד, חוסר שליטה, רעד, בכי…
אז מה, זה לא פחד ממחטים ?"
***
בפגישה השנייה שלנו היא הייתה אחרת.
הפעם הצליחה להגדיר בדיוק מתי מתחיל הפחד ומה גורם לה לפחד.
המפגש היה קצר יותר.
היא הגיעה בידיעה שתצא ממנו כשהיא משאירה את ההרגשה ההיא מאחור.
וכך היה.
כשסיכמה את הפגישה השנייה, אמרה שהיא יוצאת עם 3 דברים חדשים:
- יכולת לעבור את הבדיקות
- מסוגלות להצליח במשימה שלקחה על עצמה
- עוגן של ביטחון
ועם זה היא קבעה תור חדש לביצוע בדיקות דם.
***
לאחר יומיים קיבלתי ממנה הודעה:
כעבור מספר ימים נוספים קיבלתי ממנה הודעה נוספת:
"שלחתי טפסי הרשמה לקורס פרמדיקים".
פחות משבועיים אחר כך, קבלתי הודעה שאמרה :
"הענקתי לעצמי מתנת יום הולדת !"
